אבו סאלח נ' "קשר רנט א קאר" בע"מ ואח'
|
ת"ק בית משפט לתביעות קטנות קריות |
10280-04-13
30.1.2014 |
|
בפני : לובנה שלאעטה חלאילה |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: יסמין אבו סאלח |
: 1. "קשר רנט א קאר" בע"מ 2. חגי זליג |
| פסק-דין | |
פסק דין
לפני תביעה כספית ע"ס 12,258 ₪ שהגישה התובעת בגין נזקים שנגרמו לרכבה, מסוג פורד פוקוס שנת ייצור 2002, בתאונת דרכים מיום 22.10.2012 (להלן "התאונה").
בכתב התביעה נטען כי רכב הנתבעת, מסוג יונדאי, פגע בחלקו האחורי של רכב התובעת, שנסע בכביש ראשי במודיעין, וגרם לו לנזקים כבדים.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי אשר העריך את הנזקים שנגרמו לרכב התובעת והעמידם ע"ס 9,397 ₪. מעבר לסכום זה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בתשלום שכ"ט שמאי בסך של 861 ₪, הוצאות ופיצוי בגין עוגמת נפש.
בעת התאונה, נהג הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") ברכב ששכר מהנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"). בכתב ההגנה נטען, לעניין אופן התרחשות התאונה, כי שעה שרכב הנתבעים נסע ישר בנתיב נסיעתו, לפתע סטה רכב התובעת לנתיב נסיעתו וגרם לתאונה.
בדיון שמעתי את התובעת ובעלה, מר חוסאם אבו סאלח (להלן "הבעל"), שהיה לכאורה עד לאירוע התאונה. מטעם הנתבעים העיד הנתבע בעצמו. הצדדים הגישו תמונות צבעוניות לנזקים שנגרמו לרכביהם, כתוצאה מהתאונה.
לצד המחלוקת בדבר האחריות לאירוע התאונה, עלתה בדיון מחלוקת בדבר זהות הנהג ברכב התובעת, בעת התאונה ובעוד התובעת טוענת כי היא הייתה הנהגת ברכב בזמן התאונה, טענו הנתבעים כי בעלה, חוסאם, היה הנהג.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי היטב בכתבי הטענות על צירופיהם ובתמונות הרכבים, מצאתי לדחות את התביעה.
ראש וראשון אומר כי מהעדויות והראיות שהוצגו מתקבל הרושם כי בעלה של התובעת הוא זה אשר נהג ברכב בזמן התאונה. בבסיסו של רושם זה עומדים בעיקר תיאור התאונה בכתב התביעה, עדותו של הנתבע ועדות הבעל עצמו.
בעניין זה העיד הנתבע כי ראה את בעלה של התובעת יוצא מהרכב מצד מושב הנהג ובהודעה שנתן על התאונה, ביום 23.10.12 (יום לאחר התאונה) נרשם שמו של הבעל "חוסאם אבו סאלח" במשבצת המיועדת לשם הנהג ואילו שם התובעת הופיע במקום המיועד לרישום בעל הרכב, כפי שאכן הדבר. בטופס גם נרשמו מספרי הטלפון הן של התובעת והן של בעלה.
התובעת ובעלה אומנם העידו כי התובעת הייתה מי שנהגה ברכב, ואולם בכתב התביעה שהם הגישו נכתב מפורשות כי התאונה ארעה בעת שהייתה התובעת נוסעת ברכב הפורד פוקוס.
מעבר לאמור, הרי שמעדותו של הבעל ניתן היה להתרשם כי הוא הנהג בפועל ברכב בזמן התאונה ולא אשתו, וכך תיאר את נסיבות אירוע התאונה "... הרכב שנסע לפני נכנס בנתיב ההשתלבות לעבר הכביש הראשי בו נסעתי", "אני ראיתי במראה שהוא היה עסוק בדברים אחרים" ובחקירתו הנגדית השיב כי "לא נכון, רכב נכנס לפני.." ו- "אנחנו הסתכלנו במראה, הוא ניסה לברוח מהרכב שלנו על מנת לא לפגוע".
מלבד הבעייתיות בגרסאות בדבר זהות הנהג, קיימת אי אחידות בדבר נסיבות אירוע התאונה, כפי הן תוארו מפי התובעת ובעלה. כך למשל, העידה התובעת בתחילת עדותה כי היא נסעה בנתיב הימני אם כי ולאחר שנתבקשה לתאר את מקום התאונה, מסרה כי "הנתיב השמאלי הוא נתיב שמוביל לכביש הראשי. יש נתיב השתלבות מצד ימין, התאונה ארעה ליד הנתיב הימני. הנתבע היה מאחורי".
חשוב מכך, בכתב התביעה נטען כאמור ובאופן תמציתי כי רכב הנתבעת פגע ברכב התובעת בצדו האחורי, כאשר בעדותה הראשית חזרה התובעת על גרסה זו והוסיפה כי היא נסעה בנתיב הימני ורכב הנתבעת נסע אחריה. רק בחקירתה הנגדית הוסיפה כי היה רכב לפניה שהאט והיא האטה בעקבותיו. הנתבע מנגד העיד כי הוא נסע בנתיב השמאלי ופתאום רכב התובעת נכנס לנתיב שלו, הוא ניסה לברוח, אם כי לא היה לאן כי יש גדר בטחון והוא פגע ברכב. הנתבע העיד כי לאחר התאונה בעלה של התובעת אמר לו שהרכב שהיה לפניו "חתך אותו" נעלם וברח.
התובעת הכחישה אמנם את גרסת הנתבע, אם כי עדותו של בעלה, שהיה לכל הפחות עד לתאונה, תמכה בגרסה זו (של הנתבע) על פיה היה רכב שנכנס מנתיב אחר לנתיב נסיעת רכב התובעת, וכך העיד הבעל "יש כביש שמשתלב לכביש הראשי, ההשתלבות הינה מצד ימין. הרכב שנסע לפני נכנס לנתיב ההשתלבות לעבר הכביש הראשי בו נסעתי". למעשה בעדות זו, התומכת בעדותו של הנתבע, יש הסבר לסיבת הסטייה של רכב התובעת לעבר נתיב נסיעתי של הנתבע.
לגבי מוקדי הנזק – מעיון בתמונות רכב התובעת ניתן להבחין בסימני שפשוף בצידו השמאלי של הרכב מאחור, ליד הגלגל האחורי. דומה כי סימנים אלה אינם מתיישבים עם גרסת התובעת כי רכב הנתבע, נסע מאחוריה ופגע בה מאחור. טענתה של התובעת לפיה הנתבע סטה שמאלה, לפני שפגע ברכבה עשויה להסביר אולי את הפגיעה ברכבו שלו (החלק הקדמי מצד ימין), אך לא את סימני השפשוף בצידו השמאלי של רכבה.
לאור כל האמור לעיל, אני מבכרת את גרסתו של הנתבע על פני גרסתה של התובעת ומכאן אני מורה על דחיית התביעה.
אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 500 ₪.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|